אין מסמך כלשהו המעיד מתי בדיוק החל השימוש בצ'קים בנקאיים. מוסדות ואנשים שונים שעסקו בפעילויות כגון הלוואת כספים היו, מאז ומתמיד, חלק מהחיים הפיננסים בתרבויות עתיקות אך אין תיעוד כלשהו שיכול ללמד אותנו כיצד היו מבצעים עסקאות בתקופות קדומות יותר. על פי היסטוריונים שונים, קיימות השערות שהשימוש בצ'קים החל 350 שנה לפני הספירה.
צ'קים בתקופת ימי הביניים
באיטליה של ימי הביניים הבנקים היו חלק חשוב מביצוע העסקאות, וערים כמו גנואה היו מרכזי מסחר חשובים. מחקרים הסטורים מראים שמרקו פולו הביא את הרעיון של צ'קים חזרה לאיטליה ב-1275. לפני שהחלו באיטליה לבצע עסקאות באמצעות צ'קים בנקאיים, היו הגורמים המעורבים בעסקה צריכים להיפגש בבנק, על מנת לתת הוראה לביצוע העברה כספית. כאשר החלו הבנקים להסכים לקבל הוראות בכתב (כלומר צ'קים), התבצעו עסקאות רבות יותר.
בטוסקנה של ימי הביניים, החל השימוש במכתבי אשראי ובמכתבי צ'קים, ובמאה ה-15 החל השימוש באמצעי תשלום אלו להיות מקובל ונפוץ. תופעה זאת עזרה לענף המסחר האיטלקי לשגשג, מכיוון שכתיבת צ'קים היא בטוחה יותר מאשר מסע והעברת סכומים מזומנים גדולים.
במאה ה-16, החלו גם בהולנד לאמץ את התשלום באמצעות מכתבי צ'קים. גם הבנקים החלו לקבל צ'קים ואמצעי תשלום זה נהפך להיות שיטת התשלום המודרנית בהולנד. באנגליה החל נוהג התשלום באמצעות צ'קים להיות רווח רק לקראת סוף המאה ה-18. האנגלים התנגדו בתחילה לתשלום באמצעות צ'קים, מחשש לזיופים והונאות, כלומר שרמאים יכתבו צ'קים לחשבונות בנק שאינם שלהם וביטחון הבנקים יתערער.
תהליך ההסתגלות לקבלת צ'קים באמריקה היה מהיר מאוד. במאה ה-17 משכנו חקלאים בתעשיית הטבק את אדמותיהם והחלו לאמץ את הנוהג של כתיבת צ'קים.
הצ'ק העתיק ביותר שקיים היום הוא משנת 1762. האטימולוגיה של המילה "צ'קים" איננה ברורה לנו, וייתכן שההוראות הכתובות לביצוע העברה כספית נקראות "צ'קים" מכיוון שבעבר היו עושים שני בדיקות לכל צ'ק כדי לוודא שהחתימה איננה מזויפת (התרגום של בדיקות באנגלית זה Checks אך בישראל אנחנו קוראים להוראות הכתובות האלו "צ'קים" ולא "בדיקות"). עם זאת סביר יותר שמקור המילה הוא בהמילה האנגלו צרפתית "eschecker", שמשמעותה "לוח שחמט".
תחילת עידן העסקאות באמצעות צ'קים
כאשר החלו לבצע עסקאות באמצעות צ'קים, הפכו העסקאות לבטוחות יותר ללקוח ולסוחר, בשל האפשרות החדשה שעמדה לפניהם להעביר ממון, מבלי לשאת איתם מזומן. למרבה הצער, נדרשו הבנקאיים לעבור מבנק לבנק, על מנת לפדות את כספם. ככל שהפופולאריות של מערכת התשלומים באמצעות צ'קים גדלה, גדל במקביל גם מספר השליחים שעברו מבנק לבנק. בסופו של דבר נפתרה הבעיה באמצעות ייסוד סניפים, בהם הוחלפו צ'קים. אנקדוטה היסטוריה טוענת כי מקור הרעיון הוא בלונדון, בו נפגשו שני שליחים שכל אחד מהם נשא צ'קים לבנק של רעהו. לכן הם החליפו את הצ'קים במקום, וחסכו לעצמם את הטרחה שבהגעה עד לבנק האחר.
בארה"ב נפתחו סניפים מיוחדים, שבהם היו מפעילי הסניפים מגלים לאיזה בנק שייכים הצ'קים השונים. בזכות זאת נפטרו הבנקאיים מן הצורך לנסוע מבנק לבנק כדי לפדות את הצ'קים שלהם. זיהוי הצ'קים נעשה באמצעות מספר סידורי, המודפס בתחתית הצ'ק. בנוסף לזאת, מפעילי הסניפים הללו סורקים את הצ'קים, כדי לגלות מאיזה חשבון יש למשוך את ערך הצ'ק, וזאת באמצעות מספר חשבון ייחודי של בעל הצ'ק. לאחר שזוהה בעל הצ'ק, שולחים מפעילי הסניפים הללו פקודה אלקטרונית לבנק של בעל הצ'ק, הכוללת הוראה למשוך מחשבונו את הסכום הנקוב בצ'ק.
במהלך המאה העשרים והעשרים ואחת נכנסו לשימוש אמצעי תשלום חדשים, שהציבו תחרות מחודשת בפני הצ'קים. עם זאת, הצ'קים המודרניים מציעים אמצעי ביטחון חדשניים ומהפכניים ההופכים אותם לאמצעי תשלום בטוח מאי פעם. יישומים חדשים, כגון סנכרון הצ'קים עם תוכנות להנהלת חשבונות, מוסיף להם מימד נוסף והופך אותם לאמצעי תשלום ותיק אך גם מודרני וחדשני כאחד.
